תקציר

הרצאתי תבוסס על המאמר המשותף עם אורי אהרונסון יהודית ודמוקרטית כמתודולוגיה המאמר טוען שאת הדיבור “יהודית ודמוקרטית” אין להבין כתמצית של שתי מערכות ערכים נתונות ומתחרות, המוציאות זו את זו ושנגזר עלינו לחוות עימות קבוע ביניהן; אלא כהנחיה מעשית לאופן הבירור של שאלות ומחלוקות שבמדיניות ציבורית – המתודולוגיה של הזהות הישראלית. מדינה שמגדירה עצמה כמחויבת לחיבור של עולמות תרבותיים, ערכיים ואידיאולוגיים – “יהודית ודמוקרטית” – מקבלת על עצמה אילוץ רצוי בתהליך הבירור של כל מחלוקת ציבורית, כולל כזו שנוגעת למהות ה”יהודית” ו”הדמוקרטית” של המדינה: עליה לוודא קיומו של שיח ערני, ביקורתי ומכיל, המחויב למתן ביטוי ומענה לצרכים, להעדפות, לאמונות ולחששות של כל זרמי החברה הישראלית, בעודו ניזון מן העושר הערכי המתאפשר מן הדואליות החוקתית הישראלית ומהפלורליזם הרעיוני המגולם הן בדיבור “יהודית” והן בדיבור “דמוקרטית”. זו מתודולוגיה שאינה מוכנה לוותר על אף אחד מהקולות האותנטיים הנשמעים בשדות אלה, אפילו אם השמעתם מקשה על תהליך ההכרעה או מקוממת מי ממשתתפיו; ובה בעת היא אינה מוכנה לוותר לאף אחד מן המשתתפים בהליך קבלת ההחלטות, במובן זה שהיא תובעת מכל המעורבים להכיר ולהתחשב ביסודות הזהות של הצדדים הנוספים, כתנאי להכרעה לגיטימית בכל עניין ועניין.