תלמידת מחקר לתואר שלישי בפקולטה למשפטים, אוניברסיטת תל אביב. בעלת תארים ראשון ושני במשפטים (בהצטיינות).
בגין עבודת הדוקטורט זכתה בפרס נשיא המדינה למצוינות וחדשנות מדעית לשנת 2018 ובמלגת מחקר מיוחדת מטעם המכון לחקר ארצות הברית בשיתוף עם מלגת פולברייט לשנת 2019.
מרצה מן החוץ באוניברסיטת תל-אביב. מזכירת הסניף הישראלי של האגודה הבינלאומית למשפט ציבורי ועורכת הבלוג ICON-S-IL Blog.
תחומי המחקר המרכזיים של בל הם משפט חוקתי, זכויות אדם, ביקורת שיפוטית ויחסי גומלין בין-מוסדיים בין מוסדות השלטון.

עו”ד בל יוסף תציג בכנס את המאמר:
משבר חוקתי, שגרה חוקתית ודיאלוג חוקתי
לגוף הספרות המתפתח בשנים האחרונות על משברים חוקתיים יש מספר מאפיינים דומיננטיים (מלבד חיבה מיוחדת לאנלוגיית הצפרדע במים הרותחים ולפתיחה של “אנה קרנינה”). לרוב, ספרות זו עוסקת בשני קשיים מרכזיים, אותם היא מבקשת לבחון. קושי אחד, ליבתי יותר, הוא מוסדי, ועוסק בהתנגשות המתמדת בין מוסדות השלטון שמתרחשת כחלק מהמשבר החוקתי. בתי משפט או מחוקקים ש”נשבים” או “שוקעים” משקפים זאת היטב. קושי שני, אשר אינה זוכה לאותה מידת תשומת לב, הוא הפגיעה בזכויות אדם המלווה את המשבר החוקתי. כך למשל בהונגריה ניתן להצביע פגיעה ניכרת וישירה בחופש הביטוי ובזכויות זרים, מהגרים ופליטים.
לצד אלה, יש מוקד קושי נוסף שכמעט ונעדר מהשיח, פגיעה בזכויות אדם “מסדר שני”: שיח המשבר החוקתי וקיומם של משברים חוקתיים משתיקים ומעלימים את השגרה החוקתית של הפסיקה החוקתית. הנפגעים העיקריים הם עותרות ועותרים רבים הממתינים להכרעה באשר לתוקפם של חוקים הפוגעים בזכויותיהם. כך, למשל, שאלת חוקתיות חוק הפונדקאות ממתינה לפסק דין משלים משנת 2017, וכך גם עומדת לה תלויה שאלת חוקתיות חוק ההסדרה. כיוון שמדובר “רק” בפגיעה מסדר שני, אשר גם היא נחלקת לפגיעה המהותית הנטענת והלכאורית בזכות, ולפגיעה נפרדת בזכותם של העותרים לקבל פסק דין, היא נדחקת לאחורי הבמה, מאחורי ענייני המשבר החוקתי, החשובים יותר והמסעירים יותר.
המחקר מציע פתרון לשימור שגרה חוקתית, אשר מצוי בהתממשותו של דיאלוג חוקתי בין רשויות השלטון כחלק מהביקורת השיפוטית. אטען כי כל עוד קיימת עצמאות שיפוטית, ניתן לדון בדיאלוג חוקתי גם תחת מסגרת רחבה יותר של משבר חוקתי. יתרה מכך: מעבר לפרדיגמה דיאלוגית – חלף פרדיגמה משברית – לא רק שמשמר את השגרה החוקתית, אלא משיג גם השלכות מסדר שני, כדוגמת חיכוך ומיתון המשבר, הסטת הדיון הציבורי מהמשבר לשאלה החוקתית הקונקרטית, ועימו הפניית משאבים פוליטיים לאותה שאלה חוקתית קונקרטית במקום למאבק בין-מוסדי.