נועה קברטץ-אברהם היא תלמידת מחקר לתואר שלישי במרכז צבי מיתר ללימודי משפט מתקדמים באוניברסיטת תל-אביב.

עבודת המחקר שלה: “ממדינת הרווחה למדינה הרגולטורית: מאבקים על כוח וסמכות בהליך החקיקה של הכנסת”, בוחנת את האופנים בהם חברי הכנסת פועלים על מנת להשפיע על תוכן חקיקה ממשלתית המובאת לדיון בפניהם.

העבודה נכתבת בהנחייתן של פרופ’ נטע זיו וד”ר תמר קריכלי-כץ.
נועה בעלת תואר ראשון ושני במשפטים (שניהם בהצטיינות), וכן תואר ראשון בממשל (גם הוא בהצטיינות), מהמרכז הבינתחומי, הרצליה.

עבודת התיזה שלה עסקה במאפייני ההחלטה על שימור מבנים היסטוריים ובקופליקטים העולים מההסדר הקיים בחוק התכנון והבניה.
במקביל ללימודי הדוקטורט, מנחה נועה את פרקטיקום החקיקה בבית-הספר למשפטים במכללת ספיר. כמו כן, היא משמשת כמנהלת פורום הצעירים של האגודה הישראלית לחקיקה.

עו”ד נועה קברטץ-אברהם תציג בכנס את המאמר:
הכנסת, הממשלה ומה שביניהן: הצעה לבחינה מחודשת של עבודת ועדת השרים לחקיקה
חוק יסוד: הממשלה קובע כי לשם תפקודה השוטף, רשאית ממשלת ישראל למנות ועדות שרים קבועות, זמניות או לעניינים מסוימים. בהתאם לכך, ועדת השרים לחקיקה, המתמנה מכוח הוראות חוק היסוד, אמורה לשמש כפורום באמצעותו הממשלה דנה במדיניות החקיקה שלה: הן בקידומן של הצעות החוק הממשלתיות שיוזמים משרדי הממשלה השונים, בגינן תישא הממשלה באחריות משותפת כלפי הכנסת, והן בהצעות החוק מטעם חברי הכנסת.
תקנון הממשלה קובע בהקשר זה כי בעת דיוניה בטיוטת החוק על ועדת השרים לבחון את עיקרי הוראות החוק, מטרותיו, הצורך בו, השפעתו על תקציב המדינה וכד’. ואולם, למרות תפקיד מכריע זה, מחקר אמפירי ראשוני, הכולל שיחות עומק עם בעלי תפקידים המחלקת ייעוץ וחקיקה ובלשכות המשפטיות של משרדי ממשלה שונים, מלמד כי לא קיים מודל דיוני לאופן הדיון בהצעות החוק בוועדה – לא אלה הממשלתית, ולא אלה הפרטיות. במובן זה, אף שתקנון הממשלה מתווה לכאורה את שיקול הדעת של ועדת השרים, ומורה לה לבחון את הוראות החוק, מטרותיו והצורך בו, הרי שבפועל, אופן הדיון וקבלת ההחלטות בוועדת השרים  ומידת ההתערבות בהחלטה אם לאשר הצעת חוק, עשוי להשתנות, בהתאם למדיניותו של שר המשפטים המכהן בעניין זה. במילים אחרות, עומקו של הדיון המקצועי בהצעות החוק בוועדת השרים עשוי להיות מושפע מאופן הניהול של שר המשפטים כמו גם מאופן התנהלותה של הממשלה כולה, שהוועדה היא אחד מהאורגנים שלה. יתרה מכך, עיון בספרות האקדמית הנוגעת לעבודת קבינטים שונים בשיטת ממשל פרלמנטארית מלמדת כי לא קיים מודל מובנה להתנהלות ועדות השרים בישראל, ולשיקולים שעל כל אחד מהשרים לשקול בעת הדיון בוועדות אלה.
לפיכך, המחקר מבקש להתחקות אחר אופן עבודת ועדת השרים לחקיקה ולהציע כיצד יש להבנות את שיקול דעתה בעת הדיון בהצעות חוק ממשלתיות ופרטיות. זאת, תוך בחינת הפנים השונות בעבודת ועדת השרים לחקיקה, והשיקולים הנדרשים בכל אחד ממקרים אלה: מחד, במקרה של אישור ודיון בהצעות חוק ממשלתיות, מדובר בוועדה הנטועה כולה בממשלה, אמונה על הוצאת מדיניותה אל הפועל, ואחראית על תכלול העבודה הממשלתית, ככל ועדת שרים אחרת; מאידך, במקרה של הצעות חוק פרטיות, זוהי ועדה שאינה נטועה רק בממשלה, אלא שמסדירה, בפועל, חלק ניכר מעבודת החקיקה של חברי הכנסת.