עליית מעמדן של זכויות דיוניות בהליך הפלילי לדרגה חוקתית מכוח הזכויות המהותיות לכבוד ולחירות כבר  אינה מוטלת בספק. במסגרת זו הוכרה הזכות להליך הוגן – ובכללה זכות השתיקה, הזכות לאי הפללה עצמית, הזכות להיות נוכח במשפט, זכות ההיוועצות, הזכות שלא לעבור חיפוש ללא חשד סביר או הסכמה מדעת  וזכויות נוספות – כזכויות חוקתיות. כן התקבל כלל פסילה פסיקתי-יחסי העוסק בפסלות ראיות שהתקבלו תוך הפרת הזכויות הללו. גם הספרות והפסיקה באשר לזכויות נפגעי עבירה התפתחה ומתייחסת בעיקרה לזכויות הדיוניות להישמע בצמתי המשפט הפלילי. הפאנל עוסק בנושאים השייכים לדור הבא של הזכויות או לשאלות מסדר שני הנוגעות לכך. כך למשל, האם מעורבות מומחים בהליך יש בה משום פגיעה בכבוד האדם? האם עיקרון חוקיות המינהל נותן לנו כלים מספיקים בכל הנוגע להפעלת סמכויות פוגעניות בתחום הפלילי? האם ההיררכיה שנעשית בדין הישראלי בין נפגעי עבירה שונים פוגעת בזכות לשוויון? האם החיסיון מפני הפללה עצמית חולש גם על חיפושים על או ב-גוף האדם? וברוח התקופה – האם זכויות חשודים ונאשמים אכן נשמרות אגב “עיוורון צבעים פוליטיים”?