גליון מספר א’1-עדכונים

  • בדיקת רקמות למרות חשש לממזרות 2004-01-15 מאת איתי אפטר
    בפס”ד שניתן לאחרונה בביהמ”ש לענייני משפחה בת”א צווה גבר לעבור בדיקת רקמות להוכחת אבהותו, זאת למרות שהוכחה כזו הייתה מביאה להגדרתו של הילד כממזר. המקרה עסק באישה שהתעברה מגבר שלא בעלה במהלך נישואיה. בפסיקה שהפכה את פס”ד שרון נקבע שלאור חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו לילד זכות לדעת מי אביו. כמו כן, קבע בית המשפט כי רק כך יזכה הילד לתמיכה כלכלית הולמת מכיוון שהאם אינה עובדת. למרות החשש ממזרות החליט בית המשפט שלאור הסביבה החילונית בה הוא והאם חיים תהייה בעייתיות פחותה עם הגדרתו כממזר.
  • פרשנות סעיף 10 לחוק שחרור על תנאי ממאסר 2004-02-03  מאת דקלה צרפתי,נורית ענבל
    כבוד השופט טירקל קבע בהחלטתו ברע”ב 9837/03 כי יש לפרש את הוראת ס’ 10 הנ”ל באופן מצמצם. כדבריו – “אין זה מהצדק שאסיר, שנסיבותיו האישיות עושות אותו ראוי לשחרור, לא יזכה לכך משום חשש של ‘מה יאמרו הבריות’ ו’מראית עין'”. הימנעות משחרור אסיר שנסיבותיו האישיות מצדיקות זאת בגלל שיקולים של אמון הציבור תיעשה רק במקרים חמורים וחריגים ביותר. קובץ מצורף
  • אושרו נישואין חד מיניים במסצ’וסטס בארה”ב 2004-02-23 מאת איתי אפטר
    ביה”מ העליון במדינת מסצ’וסטס פסק ב 7.2.04 כי יש לאפשר נישואין בין בני זוג מאותו מין וזאת בהתאם לחוקה. ביה”מ קבע כי לכל אדם זכות לממש את הזכות לנישואין כרצונו ולבצע את בחירת בן זוגו בהתאם. מוסד הנישואין מקנה זכויות וחובות וזכותו של כל אחד להיכנס למסגרת יחסים זו ללא אפליה על רקע העדפותיו המיניות. ביה”מ הורה לסנאט של המדינה שאין להסתפק בהגדרת ההסכם בין זוגות חד מיניים כהסכם אזרחי אלא יש להגדירם כנשואים במלוא מובן המלה. בעקבות פסיקה תקדימית זו מעניקה בשבועות האחרונים עיריית סן פרנסיסקו במדינת קליפורניה רישיונות נישואים לאלפי זוגות מבני אותו המין. נציין שבישראל אין כמובן הסדר שכזה אם כי ארגון “משפחה חדשה” (ראה קישור) מנסה לקדם את הנושא. קובץ מצורף
  • אושר הסכם ממון בין בני זוג חד מיניים 2004-02-26  מאת איתי אפטר
    בית המשפט לענייני משפחה בהחלטתו בתמ”ש (ת”א) 3140/03 (16.2.04, לא פורסם) אישר הסכם ממון בין שני גברים שניהלו משק בית משותף. בכך סטה מההחלטה שניתנה בתמ”ש (ת”א) 21030/00 (17.3.02, לא פורסם). ביה”מ הכיר כבני זוג בשני הגברים שחיו יחדיו תחת קורת גג אחת במשך 37 שנים. בית המשפט פירש את ההגדרה למונח “בן זוגו”, המופיע בס’ 1(2)(א) לחוק בית המשפט לענייני משפחה, התשנ”ה-1995, ככוללת גם ידועים בציבור בני אותו המין. ביה”מ פסק, ע”פ פרשנות תכליתית של החוק, שיש לו סמכות גם על הליכים וסכסוכים בין בני זוג חד-מיניים וזאת על בסיס סמכותו גם באשר לידועים בציבור . * פסק הדין פורסם באתר lawdata.co.il ב- 23.02 ללא שמות הצדדים, אך לא פורסם באתר הרשות השופטת.
  • פטור ממס שבח לבני זוג חד מיניים  2004-02-26  מאת איתי אפטר
    פרקליטות המדינה (בהנחיית היועץ המשפטי לממשלה) הסכימה לפטור בני זוג מאותו המין מתשלום מס שבח ומס רכישה כאשר מתבצעת עסקה של העברת זכויות ביניהם בדירת המגורים המשותפת. הסכמה זו ניתנה בתגובת המדינה לע”א 5178/03 שטיינר נ’ מנהל מס שבח, ערעור שהוגש לבית המשפט העליון בשיתוף האגודה לזכויות האזרח ע”י בני זוג שחיים יחדיו כבר 8 שנים. בני הזוג ביקשו פטור ממס השבח ונענו בשלילה. רשויות המס טענו עד כה (עד למסירת העמדה החדשה הנ”ל ע”י הפרקליטות) שהחוק מגדיר ידועים בציבור, הזכאים גם הם לפטור לפי סעיף 62(ב) לחוק מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה), תשכ”ג-1963, כאיש ואישה (בלבד) החיים בבית משותף. בטיעוני האגודה לזכויות האזרח בערעור נתבקש בית המשפט לפרש את החוק ככולל גם בני זוג מאותו המין, כאשר נטען שכל פירוש אחר יהווה אפליה על רקע נטייה מינית וימנע ניהול חיים משותפים מבני זוג חד-מיניים.
  • מניות כנכס משותף של בני זוג  2004-02-27  מאת אביטל אברהם
    בתמ”ש 20644/96 מיום 9.2.2004 קבע בית המשפט לענייני משפחה כי הוכחה כוונה ספציפית של הבעל לשיתוף האישה במניותיו בחברה המשפחתית, בה 999 מן המניות רשומות על שמו ומניה אחת רשומה על שם אביו. לפיכך הצהיר בית המשפט, מפי השופט גייפמן, כי המניות מהוות נכס משותף של בני הזוג. בהתבססו על סעיף 7 לחוק בית המשפט לענייני משפחה, קבע השופט כי פירוק השיתוף בנכס שהוא בגדר מניות בחברה ייקבע על ידי שיקולי צדק ויעילות. הדרך היעילה והצודקת ביותר לפירוק השיתוף בחברה משפחתית קטנה, המהווה מעין חברת יחיד, אינה חלוקת המניות בעין בין בני הזוג. “הדרך המועדפת היא להורות לשלם לאישה מחצית שווי המניות ליום הפירוד…” (ראו פסקאות 19-20 לפסק הדין). יצויין כי פסק דין הצהרתי זה ניתן בהתבסס על הדין הכללי ולא על הסדר איזון המשאבים, שכן טרם פקעו נישואי בני הזוג כדרישת חוק יחסי ממון בין בני זוג. בהערת אגב נאמר כי עקרון תום-הלב מהווה צינור המזרים ליחסי השותפות הכלכלית של התא המשפחתי אמות מידה של הגינות ויושר. התוצאה שבן זוג לא יוכל לממש את זכותו בקניין המשותף רק מהטעם שלא סודר הגט אינה עולה בקנה אחד עם זכויות יסוד, המהווים חלק משיטת המשפט בישראל. לעניין הוכחת הכוונה הספציפית נקבע שאין די בחיים משותפים לאורך זמן אלא יש צורך להוכיח עובדות נוספות מהן ניתן להסיק קיום זכויות בקניין הנדון. (ראו גם רע”א 8672/00 אבו רומי נ’ אבו רומי פ”ד נו (6) 175).
  • בג”צ הצהיר על בטלותה של תקנה המאפשרת מניעת פגישה בין אסיר לעו”ד  2004-03-02  מאת יסמין רובין,עומר בכמן
    בבג”ץ 1437/02 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ’ השר לביטחון פנים ואח’ (טרם פורסם) מכריז בית המשפט כי תקנה 29(ב) לתקנות בתי הסוהר, תשל”ח-1978, שהוספה והותקנה אך לאחרונה, והמאפשרת הפסקתה או מניעתה של פגישת אסיר עם עורך דינו – בטלה. התקנה התיימרה להקנות סמכות כנ”ל לנציב שירות בתי הסוהר ולמנהל בית הסוהר, וזאת בהתקיים חשד ממשי כי פגישת האסיר עם עורך הדין תאפשר ביצוע עבירה המסכנת את שלומו של אדם או את ביטחונו או את שלום הציבור או את ביטחון המדינה. בג”צ קבע כי התקנה בטלה כיוון שאינה עומדת בתנאי פסקת ההגבלה בחוק יסוד כבוד האדם וחרותו – לפיה הפגיעה בזכות היסוד לייצוג משפטי תיעשה רק בחקיקה ראשית או מכוח הסמכה מפורשת. במקרה הנדון, ישנה הסמכה כללית בפק’ בתי הסוהר להתקין תקנות, אך זו אינה מספקת לפגיעה בזכות חוקתית, אלא נדרשת הסמכה מפורשת שהינה תוצר של שיג ושיח פרלמנטרי, אשר במהלכו ניתנת הדעת למכלול השיקולים החוקתיים הצריכים לעניין הספציפי וכן להסדרים אלטרנטיביים הבאים בחשבון. שיקול נוסף שהביא למסקנה בדבר בטלות התקנה הוא שהמבחן ההסתברותי שבתקנה היה מבחן “החשד הממשי” שהינו רחב ממבחן “הודאות הקרובה” ואין בו ודאות כלל, ולכן ייפגעו, כתוצאה משימוש במבחן זה, גם אסירים שפגישתם עם עורך דינם אינה מסוכנת. התקנה הוכרזה כבטלה על אף היותה שינוי בדין המיטיב עם האסירים וזאת בהתאם להלכת פס”ד צמח. יש לציין כי נקבע שהביטול ייכנס לתוקף תוך 9 חודשים ולא מיידית.
  • ניסיון המעביד לעמוד מאחורי “דרישת העובדת” מהווה התחמקות מחובתו להשוות בין שכר עובדיו  2004-03-03  מאת יסמין רובין,עומר בכמן
    ביה”ד האזורי לעבודה בתל-אביב קבע בעב 300880/98 גורן אורית נ’ הום סנטרס בע”מ כי הניסיון לעמוד מאחורי “דרישת העובדת” לשכר נמוך הוא ניסיון שיש בו משום התחמקות ואין לקבלו. בית הדין התייחס לשאלת אחריות מעביד לשוויון בשכר עובדיו מכוח חוק שכר שווה לעובדת ולעובד התשנ”ו-1996 ומכוח חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה התשמ”א-1988. במקרה הנדון משכורתה של העובדת נקבעה במשא ומתן נפרד והיא דרשה שכר הנמוך באופן משמעותי משכרו של עובד במשרה מקבילה. בית המשפט דחה את טענת המעביד וקבע שהנ”ל הפר את חוק שכר שווה וחוק שוויון הזדמנויות בעבודה. בנימוקיו, הזכיר השופט נחתומי בין היתר את דעת המלומדת בן ישראל לפיה נשים נוטות מטבען לדרוש שכר נמוך יותר במשא ומתן, ככל הנראה בשל מעמדן הנחות בשוק העבודה והערכתן העצמית המושפעת מכך. בסופו של יום, נקבעה אחריות המעביד מכיוון ששכר העבודה נקבע בסופו של דבר על ידי המעביד.
  • איסור העסקת מתלמד ללא שכר, על אף הסכמתו. 2004-03-03  מאת עומר בכמן
    ביה”ד האזורי לעבודה בת”א, קבע כי הזכות העקרונית לקבלת שכר הינה זכות קוגנטית אשר לא המעביד ולא העובד רשאים להתנות עליה.לפיכך,אם קיים נוהג של התלמדות בחינם, בתחום עסוק מסויים,הרי שמקום שענין זה מובא בפני בית הדין אין מקום לתת יד לנוהג כזה מאחר והוא מנוגד לכוונתו המפורשת של המחוקק.כל זאת למרות ההטעיה וחוסר תום הלב המגולמת בנכונות שמפגין המתלמד בהסכמתו לעבוד ללא שכר,בשל האינטרס הציבורי שלא לאפשר התקשרות מעין זו.
  • חוק המפלגות (תיקון 13), תשס”ד- 2004 2004-03-03 מאת עומר בכמן,יסמין רובין
    סעיף 25 (3) לחוק המפלגות (תיקון 13), התשס”ד- 2004 (התקבל בקריאה שלישית אך טרם פורסם) קובע כי תרומות למפלגה יתקבלו לפי חוק מימון מפלגות תשל”ג-1973. במפלגות הגדולות, נוצר מצב בו הוצאות הבחירות הפנימיות היו גבוהות עד מאוד והמפלגות דרשו מהמועמדים לבחירות הפנימיות (פריימריס) להשתתף בהוצאות. לכאורה, נוצרה התנגשות בין המצב בפועל לבין הוראת סע’ 25(3) כיוון שתרומה מוגבלת ל1,000 ₪ בלבד לפי חוק המימון. תיקון החוק מבהיר שהשתתפות מועמדים במימון הבחירות הפנימיות אינה בגדר תרומה, ומעתה השתתפות כזו תוכל הגיע עד סך 10,000 ₪ ובלבד שלא תשמש למטרות אחרות ולא תעלה על ההוצאות שהוציאה המפלגה לשם מימון הבחירות. מטרת התיקון, כפי שנובע מדברי הכנסת היא ליצור בהירות והפרדה בין הון לשלטון ומימון ההליך הפוליטי תוך פגיעה מינימאלית בכספי הציבור. זאת, לנוכח הביקורת של משרד המשפטים ומבקר המדינה על המצב הקודם. קובץ מצורף
  • מהו חומר החקירה שעל התביעה להעמיד לעיון לנאשם 2004-03-04 מאת דקלה צרפתי,נורית ענבל
    בית המשפט בפסיקתו מציין ששאלה זו משמעותית במובן זה שהינה משליכה על זכות העיון של הנאשם על מנת לאפשר לו זכות למשפט הוגן ולתת לו הזדמנות מלאה להתגונן, קרי זכות הטיעון. בכדי לקיים זכויות אלו באופן אפקטיבי יש לאפשר לנאשם עיון בכל חומר חקירה שקשור באופן ישיר או עקיף לאישום. עם זאת עדיין דברים שקירבתם לאישום שולית ומשנית אין אלו נכללים בגדר חומר חקירה שיש להעמיד לנאשם. לעניין פסק הדין, בית המשפט קבע שהנחיות פרקליטות המדינה נכללות בחומר החקירה שנאשם זכאי לעיין בו, וזאת משום שהאינטרס להליך הוגן גובר. ראוי לציין כי העובדה שהנחיות פרקליטות המדינה בלאו הכי מפורסמות באתרי אינטרנט משפטיים השפיעה על החלטת השופט. קובץ מצורף
  • גולש הבודק את האבטחה באתר המוסד אינו נחשב לפורץ 2004-03-04 מאת דקלה צרפתי,נורית ענבל
    בית משפט השלום בירושלים זיכה את הנאשם מניסיון חדירה למחשבי המוסד וקבע שבדיקת האבטחה באתר אינטרנט איננה אסורה לפי סעיף 4 לחוק המחשבים, והיא אף ראויה. מדובר בפעולה של הקשת כתובת האתר או בהרצת תוכנת בדיקה, ולא בניסיון לפרוץ את מערכות האבטחה הקיימות או בבדיקה שהיא הקדמה לניסיון פריצה. כבוד השופט טננבוים קובע בכך משטרת הבדיקה היא רלוונטית אך טוען שאינו מתייחס ליסוד הנפשי הדרוש לקיום העבירה. יש לפרש את חוק המחשבים בצורה התואמת לרוח ומבנה האינטרנט . קובץ מצורף
  • קנדה: בית המשפט יכול לפקח על קיום פסק דינו המגשים זכויות אדם 2004-03-04 מאת מתן גולדבלט
    הצ’רטר הקנדי, שמגן על זכויות אדם, קובע כי יש להגן בדרכים שונות על הזכות לשפה של דוברי הצרפתית ושל דוברי האנגלית. הורים דוברי צרפתית מפרובינציית נובה סקוטיה בקנדה פתחו בהליכים נגד ממשלת נובה סקוטיה בטענה כי היא אינה פועלת מספיק להבטחת זכויות אלה בתחום החינוך של ילדיהם. בית המשפט בערכאה הראשונה קבע כי אין מחלוקת על עצם הזכויות, אלא על מועד הגשמתן. הוא פסק כי על הרשויות לפעול לתיקון המצב עד תאריך מסוים, והוסיף כי עד לתאריך זה יתקיימו בפניו מדי פעם בפעם דיונים לפיקוח על התקדמות פעולת הרשויות. הממשלה ערערה על ההחלטה לקיים דיוני עדכון. בית המשפט לערעורים קיבל את הערעור ברוש של שניים מול אחד. ההורים ערערו לבית המשפט העליון של קנדה, וזה קיבל את הערעור ביום 6.11.2003 ברוב של חמישה מול ארבעה והשיב על כנו את הצו שהוציא השופט בערכאה הראשונה (Doucet-Boudreau v Nova Scotia (Minister of Education), 2003 SCC 62). דעת הרוב קבעה כי על מנת להגשים בצורה הטובה ביותר את הזכויות שמוגנות בצ’רטר הקנדי, יש לפרש את סעיף 24 לצ’רטר (סעיף התרופות) בהרחבה ובדרך שמגשימה ביעילות את הזכויות המוגנות. במקרה דנן לא הייתה מחלוקת על קיומה של זכות, והמחלוקת התעוררה מפני שהממשלה לא דאגה להקמת בתי ספר צרפתיים בזמן – ובכך חיזקה את ההיטמעות של דוברי הצרפתית בקרב דוברי האנגלית ופגעה בזכויות החוקתיות הרלוונטיות. יוצא כי היה קיים צורך לפקוח על הגשמת הזכויות החוקתיות. הצו בא להגשים את הצורך הזה, אולם הוא התחשב גם בגמישות שמוקנית לממשלה במילוי חובותיה החוקתיות. דיווח על מילוי הצו לשופט שדן בתיק, מאפשר לזהות מייד קשיים ביישום הצו ומונע דיון מחודש בצו ולימוד מחודש של העובדות על ידי שופט אחר. מאחר שמילוי החובות החוקתיות הוא דחוף, השופט בחר בדרך ראויה. דעת המיעוט קבעה כי הצו מעורפל, ולא ברור מהן החובות המוטלות על הצדדים, ועל כן נמנעה מהם הגינות דיונית. הצו מנוגד לעיקרון כי משסיים בית המשפט את מלאכתו, הוא לא יעסוק עוד בעניין שלפניו, לרבות ביישומו. הצו מביא את בית המשפט לעסוק בעניינים שמתאימים מטבעם לרשות המבצעת. עדיף היה לקבוע את המועד להקמת בתי הספר ולסמוך, כתמיד, על רשויות המדינה שיקיימו את התחייבויותיהן, בייחוד לאור האיום בנקיטת הליכי ביזיון בית המשפט לולא יעשו כן. לכן מצאה דעת המיעוט שהצו שהוצא במקרה דנן, אינו עומד באמות המידה שקבע סעיף 24 לצ’רטר קובץ מצורף
  • בריטניה: יש לפרש בצמצום את הסמכות להטיל על ראיות חיסיון לטובת המדינה או לטובת הציבור 2004-03-04 מאת מתן גולדבלט
    בפסק דין R v H (מיום 5.2.2004) דן בית הלורדים בסוגיית החסיונות לטובת אינטרסים ציבוריים. פסק הדין דן בערעורים של שני נאשמים שהואשמו בצוותא בעברות סמים. כל אחד מהם ביקש כי התביעה תעביר לידיו מסמכים רבים, בין היתר אודות שיטות החקירה נגדם, אולם התביעה טענה כי המסמכים חסויים. השופט בערכאה הראשונה הורה לקיים דיון בעניין החיסיון ללא הנאשמים או באי כוחם ובנוכחות עורך דין אחר שייצג את עניינם. בית המשפט לערעורים הרשה לנאשמים לערער על פסק דינו לבית הלורדים בשאלת התאמת ההליכים בעניין ראיה חסויה לאמנה האירופית לזכויות אדם.בית הלורדים קבע כי: ככלל יש למסור לנאשם כל חומר חקירה שעשוי לחזק את הגנתו או לפגוע בטיעוני התביעה. אין חובה למסור חומר נייטרלי או מזיק לנאשם, אולם יש למסור לנאשם חומר שמסייע לו או פוגע בתביעה, בכפוף לדיני החיסיון שיפורטו. ראיה תיחסה רק אם יש סכנה אמיתית לפגיעה חמורה באינטרס ציבורי חשוב אם כל החומר יימסר לנאשם, ולא ניתן להגן על האינטרס הציבורי החשוב ללא החיסיון. יש לבחון אם מסירת חלק מהחומר תהפוך את ההליך כולו להיות בלתי הוגן לנאשם, ואם התשובה חיובית, יש להעביר לנאשם את מלוא החומר גם אם הדבר יגרום לתביעה להעדיף את ביטול ההליכים על פני מסירת מלוא החומר לנאשם. בחינת הגינות ההליך תיעשה לכל אורך המשפט, ולא רק לאחר ההחלטה בדבר הטלת החיסיון.בשנים האחרונות הוכרה האפשרות למנות לצורך בקשה לחשיפת חומר חקירה חסוי עורך דין מיוחד שייצג את האזרח שמפניו נחסה החומר. למרות חסרונותיו ניתן להשתמש בהליך זה בלית ברירה: טוב ייצוג אד הוק על העדר ייצוג, אולם טוב ייצוג על ידי עורך הדין הקבוע על ייצוג אד הוק. מאחר שבמקרה זה השופט בערכאה הראשונה לא בדק מהו החומר החסוי, יש להחזיר אליו את הדיון על מנת שידון בעניין. לחקיקה הבריטית והאירופאית הרלבנטית ראה: Criminal Procedure and Investigation Act, section 3; European Convention on Human Rights, article 6. למצב בארץ ראו: סעיפים 46 – 44 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל”א – 1971; בש”פ 9086/01 רביב נ’ מדינת ישראל, פ”ד נו(3) 163; בש”פ 4796/03 מוזס נ’ מדינת ישראל (טרם פורסם). קובץ מצורף
  • בג”צ התיר את שידורי ערוץ פלייבוי 2004-03-07  מאת יסמין רובין
    המועצה לשידורי כבלים ולשידורי לווין התירה את שידור ערוץ פלייבוי בכבלים ובלוויין. העתירה נסבה סביב פרשנותו של ס’ 6כה2(2)(3) לחוק הבזק שקובע שבעל רישיון לשידורי כבלים ולוויין לא ישדר שיש בהם חומר תועבה כמשמעותו בחוק העונשין, תשל”ז-1977, ובכלל זה משדרים המציגים אדם או איבר מאבריו כחפץ זמין לשימוש מיני. בהחלטה לדחות את העתירה קיבלה השופטת דורנר את עמדת המועצה לשידורי כבלים ולשידורי לווין כי תכלית חקיקת התיקון לחוק איננה רצון המחוקק לאסור כל הצגת עירום או ארוטיקה בשידורי הטלוויזיה, אלא למנוע מצב של “החפצת” המשתתפים בשידורים אלה, ובכלל זה הצגה של פעולות בלתי רצוניות או השפלה פיסית של המשתתפים. השופטת קבעה כי הפורנוגרפיה מוגנת על-ידי חופש הביטוי, והחירות לעסוק בתחום מוגנת על-ידי חופש העיסוק. השופטת הניחה שקיימת פגיעה בכבוד האישה ע”י הצגת משדרים פורנוגרפיים, אולם מאחר ואין זו זכות מוחלטת יש לערוך איזון אנכי בין רגשות הציבור לבין חופש הביטוי והעיסוק ואיזון אופקי בין חירויות אלה לזכות האישה לכבוד. מאחר והנחשפים לתכני הערוץ אינם בגדר “קהל שבוי” אלא יש צורך בפעולה אקטיבית ומודעת כדי לעשות כן, ההגנה המוענקת לרגשות הציבור פחותה. לפיכך הפגיעה ברגשות הציבור מידתית, והחלטת המועצה להתיר שידור עומדת בתנאי מבחן האיזון האנכי. מכיוון שהמועצה פירשה את החוק כאוסר שידור תכנים קשים, ומכיוון שהפעילה את סמכותה והטילה מגבלות על שעות שידורי הערוץ ועל אופן שיווקו ומכירתו תוך איסור פרסומת, מקיימת החלטת המועצה גם את האיזון האופקי, לפיו הזכויות משני צידי המתרס נסוגות. חברת פלייבוי, כמו-גם חברות הכבלים והלוויין, אינן יכולות להגשים את זכותן לחופש ביטוי ועיסוק במלואה; ומנגד, נסוגה גם הזכות לכבוד, בכך שאין הערוץ נאסר, ומותרים לשידור, בכפיפות למגבלות שהוזכרו, תכנים “קלים” יחסית.