פרופ' חוה דיין, כיום חוקרת מובילה בבית הספר לקרימינולוגיה באוניברסיטת חיפה, אינה מסתירה את המקום ממנו צמחה – להפך. בראיונות חושפניים היא מתארת ילדות קשה בצל עוני ודחייה חברתית כבת לאם חד הורית לפני כחמישים שנה. חוויות אלו, אותן היא מתארת כצלילה לתוך חור שחור, הובילו אותה לעסוק בתחום הקרימינולוגיה מתוך רצון להבין את נקודות המפגש שבין החברה, החוק והקורבנות.
והשנה פרופ' דיין מלמדת גם קורס חדש בבית הספר לקרימינולוגיה בשם "מדע פורנזי", המוסיף נדבך נוסף לעיסוקה בחקר הפשיעה ובכלים להבנתה. קורס זה ייחודי במיוחד ועוסק בתפר שבין משפט פלילי, קרימינולוגיה, ומדעי החיים תוך דגש על ראיות פורנזיות בהליכי חקירה ומשפט פלילי.
אחד ממוקדי המחקר המרכזיים של פרופ' דיין הוא הפער שבין מערכת המשפט לבין המציאות של אלימות מגדרית. מחקריה בוחנים את קו התפר שבין המשפט הפלילי לחברה, עם דגש מיוחד על עבירות המתה ומגדר. ביקורתה המרכזית, היא שגם במאה ה-21 החוק הישראלי כמו גם מרבית החקיקה במדינות רבות – נעדר הבנה מעמיקה ומותאמת לתופעות של אלימות מגדרית
בספרה משנת 2018 עסקה בניתוח משפטי ביקורתי של הדוקטרינות והחקיקה הפלילית בארצות הברית, ככל שעוסקת בהגנה על נשים על נשים מפני אלימות ובתופעה רצח הנשים. בספרה המשותף עם פרופ' יפעת ביטון סקרה מגוון מופעים שונים של אלימות קטלנית כלפי נשים בישראל ובניתוח שיטתי של פסקי דין, , דוקטרינות וחקיקה הראתה פרופ' דיין כיצד מערכת המשפט הישראלית נוטה להבנות את הרוצחים כ"גברים רציונליים" שפעלו מתוך קנאה טבעית או כתגובה להתגרות מצד הקורבן. מחקרה חושף כיצד בתי המשפט לעיתים מגלים אמפתיה לנרטיב של הגבריות הפגועה, מה שמוביל לעיתים ליחס סלחני כלפי הרוצחים. בספרה העתיד לצאת לאור בימים אלה, עוסקת ד"ר דיין בפן פחות מוכר של פגיעה מינית: פגיעות של אלימות מינית אשר החוק הפלילי נוטה להדיר ולהשתיק – וככלל – טרם השכיל לבנות מענה משפטי מיטבי לעשיית צדק עם הנפגעים.
פרופ' דיין יחד עם פרופ' עמנואל גרוס הציעה תיקון לחוק העונשין שיאפשר הגנה עצמית רחבה יותר בנסיבות של אלימות במשפחה. לפי הצעתה, אישה שתקפה את בן זוגה לא תישא באחריות פלילית אם המעשה נדרש להדיפת תקיפה בנסיבות של אלימות במשפחה, מונח אותו הם מגדירים כמעשה סדרתי הכולל לא רק אלימות פיזית אלא גם התעללות נפשית, כלכלית, מילולית והטרדה מאיימת. אמנם חוק זה לא עבר את הרוב הפרלמנטרי הנדרש לחקיקתו – אך סייע רבות, ולמעשה היווה את העוגן המרכזי בהחלטתו של נשיא מדינת ישראל לחון עשרות נשים אשר שהו שנים רבות בכלא בשל הרשעתן ברצח של בן הזוג התעלל בהן.
מחקריה של פרופ' דיין צוללים גם לעומק הנתונים בחברה הערבית. במחקר מקיף על רצח נשים ערביות בישראל היא ושותפיה הפריכו את הטענה המקובלת המקשרת רצח נשים אך ורק למעמד סוציו אקונומי נמוך. הממצאים הראו כי דווקא ביישובים חזקים יחסית נצפו שיעורי רצח גבוהים. מחקרה מצא קשר מובהק בין רמת הפשיעה הכללית ביישוב לבין שכיחות רצח נשים, וחשף נתונים מדאיגים לגבי שיעורי רצח גבוהים במיוחד בקרב נשים בדוויות ובערים מעורבות.
בדיונים מול ועדות אתיקה היא הציגה עמדה נחרצת לגבי השפעתם של ראיונות תקשורתיים עם עבריינים. לטענתה, בעוד שלראיונות עם רוצחים סדרתיים אין השפעה מוכחת, הרי שפרסום ראיונות עם רוצחי נשים, רוצחי ילדים או מבצעי פשעי שנאה עלול להוות זרז לרצח נוסף, להשפיע על שיטת הביצוע ואף לגרום לנרמול של עבירות ההמתה. היא מתריעה כי סיקור כזה גורם לדה הומניזציה של הקורבנות ולפגיעה נוספת במשפחותיהם.
