פרופ' תומר עינת הוא דמות בולטת בעולם הקרימינולוגיה הישראלי, המשמש כחבר סגל בביה"ס לקרימינולוגיה באוניברסיטת חיפה. מחקריו הענפים מתמקדים באוכלוסיית האסירים, בשיקום עבריינים ובדינמיקה הפנימית המורכבת של בתי הסוהר בישראל. דרך שורה של ספרים, מאמרים ופעילות ציבורית, פרופ' עינת שופך אור על העולם הנסתר שמעבר לחומות, תוך שימת דגש על הפן האנושי והתרבותי של חיי הכלא.
אחד מתחומי המחקר הייחודיים של פרופ' עינת הוא חקר ה"ארגו" (Argot) הסלנג או הז'רגון הייחודי של האסירים. במחקריו, הוא ניתח את שפת האסירים לא רק כאוסף מילים, אלא כביטוי עמוק לנורמות ולערכים המרכיבים את תת-התרבות בכלא הישראלי. עינת הראה כיצד השפה משמשת ככלי פונקציונלי להתמודדות עם תנאי המאסר, לשמירה על סודיות, ולייצור סולידריות חברתית אל מול הסגל והחברה הנורמטיבית.
בספרו "שפה אסורה: החיים והמילים בין כותלי הכלא" (הוצאת שוקן, 2005), כמו גם במאמרים אקדמיים, הוא קיטלג מאות מונחים הקשורים למעמדות בכלא, סמים, אלימות ויחסי מין. מחקריו הראו כיצד השפה משקפת את המצוקה, השעמום והצורך של האסירים לפצות על אובדן החירות.
אחד הפרויקטים המשמעותיים ביותר אותם ליווה וחקר פרופ' עינת הוא "רדיו פוקוס" – תחנת רדיו שיקומית הפועלת בתוך כלא איילון ומשדרת לכלל בתי הסוהר הפליליים בישראל. עינת, יחד עם חוקרים נוספים, בחן את השפעת הרדיו הן על האסירים המשדרים והן על המאזינים.
המחקר של עינת ושותפיו מצא כי הרדיו משמש ככלי להעצמה, המאפשר לאסירים לפתח כישורי חיים, תקשורת בין-אישית ותחושת מסוגלות. ספר שיצא לאור בנושא, שנכתב על ידו יחד עם ד"ר אירית אדמצוק וקרין עובדיה ראפ, מתאר כיצד המיקרופון הופך לכלי של שיקום ואחריות, ומאפשר לאסירים להשמיע קול אנושי במקום שבו הוא לרוב מושתק. הממצאים הצביעו על כך שהרדיו תורם לשיפור האווירה בכלא, להפחתת אלימות ולקידום נורמות חיוביות (https://headstart.co.il/project/88486).
תחום נוסף בו העמיק פרופ' עינת הוא כליאת נשים. בספרו "כלא נשים", שנכתב בשיתוף עם ד"ר גילה חן, הציג עינת מחקר אתנוגרפי שנערך בכלא "נווה תרצה". המחקר ביקש לתאר את עולמן של האסירות מנקודת מבטן, תוך עיסוק בנושאים רגישים כמו אימהות מהכלא, יחסים לסביים, והתמודדות עם טראומות עבר. הספר והמחקרים הנלווים הדגישו את ההבדלים בין פשיעת נשים לפשיעת גברים ואת הצורך בהבנה ייחודית של צורכי האסירות, שרבות מהן הן קורבנות של ניצול והתעללות.
מעבר לעבודה האקדמית, פרופ' עינת משמיע את קולו גם במסדרונות השלטון. בדיונים בכנסת, הוא הביע עמדה ביקורתית כלפי תפיסת השיקום המקובלת בישראל. הוא טען כי מדידת שיקום אך ורק דרך אחוזי ה"מועדות" (חזרה לפשע) היא בעייתית ופשטנית מדי.
בדיון שעסק בשיקום אסירים בחברה הערבית, הצביע עינת על כשלים מערכתיים חמורים. הוא הדגיש כי לא ייתכן שכ-50% מהאסירים הם דוברי ערבית, אך אין כמעט תוכניות טיפול וחינוך בשפתם. עינת התריע כי טיפול המבוסס על שפה זרה (עברית) עבור אסירים אלו נידון לכישלון מראש בשל קשיי שפה והמשגה. כמו כן, פרופ' עינת הציף את הקושי באבחון לקויות למידה בקרב אסירים ערבים, מכיוון שהמבחנים הקיימים הם בעברית, מה שמונע מהם לקבל מענה הולם.
פרופ' תומר עינת ממשיך לחקור ולפרסם ספרים ומאמרים, ביניהם הספר "כתב אישום: ליקויי למידה, נשירה ועבריינות" (בשיתוף עם אימו, ד"ר עמלה עינת), וממצב את עצמו כאחד החוקרים המובילים בישראל בתחום הכליאה והשיקום.
