ראש התכנית לתואר שני בתרבות יהודית בזיקתה למקרא במכללת חמדת הדרום, ומרצה מן החוץ בבית הספר למשפטים במכללת ספיר

עוסק בחקר ספרות חז”ל והמשפט העברי, בדגש על הלכה ציונית-דתית בת זמננו.

ד”ר ירון זילברשטיין יציג בכנס את המאמר:

מעמדו של חבר הכנסת במשפט העברי – השליחות והפיקוח

מאז ימיה של הכנסת הראשונה (1949- 1951) כיהנו בה חברי כנסת דתיים וחרדים, וחלקם במהלך השנים אף כיהנו כשרים וכסגני שרים בממשלות ישראל השונות.  הציבור הדתי והחרדי נחשבים כשותפים מלאים לפעילות הפרלמנטרית, ומטבע הדברים נמתחה על פעילותם זו ביקורת מבית ומחוץ. ביקורת הפנים, בעיקר בציבור החרדי, התמקדה בשאלה האם ראוי שאדם חרדי יכהן כחבר כנסת, והאם ההישגים שביכולתו להשיג בפעילות פרלמנטרית מועילים לאור שיתוף הפעולה הנדרש ממנו בתחומים אחרים.  ביקורת החוץ התמקדה בשאלה האם ראוי שהדת תיוצג באופן פוליטי בכנסת, והאם בהתנהלותם הפוליטית הם אינם גורמים להערכה-שלילית כלפי הדת ומוסדותיה.
ביקורות אלו התמקדו באמירותיהם ובהחלטותיהם של חברי הכנסת הדתיים והחרדים, אך לא עסקה בתשתית האמונית וההלכתית לפעילותם הפרלמנטרית.  מציאות זו של שימוש בכללי המשחק הדמוקרטיים, בגוף שרובו המוחלט אינו נאמן לתורה ולמצוות יוצר בעיות אמוניות והלכתיות מורכבות.  שאלת מפתח שעולה בתחום זה, בדומה למעמדו של המשפט הציבורי בהלכה, היא האם יש לראות את מעמדו ההלכתי של נבחר הציבור- ובהקשר שלפנינו חבר הכנסת, בשונה ממעמדו ההלכתי של כל אדם אחר,  וכיצד יש להגדיר, כהגדרה הלכתית, את הקשר שבינו ובין בוחריו.
בהרצאה זו אסקור את יחסם של פוסקי ההלכה להגדרת תפקידו של חבר הכנסת, ואת היבטי הפיקוח שביקשו להחיל על פעילותו. כפי שאראה במהלך דבריי, פוסקי ההלכה עשו שימוש בדיני השליחות בכדי ליצור אסדרה הלכתית למעמדו של חבר הכנסת, וראו את עצמם כבעלי יכולת פיקוח על פעילות זו.