The Clinic for Public Defender’s Office

The Public Defender Clinic is operated in cooperation with the Haifa Office of Israel Public Defender. The clinic is run by two staff attorneys of the Haifa Public Defender office, and the law students are teamed with public defenders and assist them in representing suspects and defendants in a variety of criminal proceedings. This full-year course combines academic theory and fieldwork consisting of representing clients in Public Defender cases. Both aspects of the course are designed to complement each other so as to broaden the students’ understanding of criminal law and procedure and of the special legal needs of the Public Defender clients, mainly indigents, mentally ill, and juvenile clients. Among the clients of the Public Defender Office one can find many new immigrants, disabled persons and members of ethnic and religious minorities. Until the founding of the Israel Public Defender Office, a unit of the Ministry of Justice, in 1995, these social groups suffered from limited access to justice. The students of the clinic become part of the broader social mission to expand and to improve the representation of the underprivileged, leading to greater social equality. The academic topics include: right to counsel, discovery, plea-bargaining, adequate representation, representation of the mentally ill and paternalism, conflict of interests, interaction with witnesses for the prosecution, the duties of the defense attorney and the duties of the prosecutor and wrongful convictions. A special emphasis is given to the application of the rules of professional conduct in ethical dilemmas typically encountered by defense attorneys. The students visit an incarceration facility and a closed psychiatric ward. The clinic will be taught in conjunction with a seminar offered by Prof. Oren Gazal-Eyal, a law faculty member, where the students can engage in research about related issues.

הסניגוריה הציבורית פועלת מכח ‘חוק הסניגוריה הציבורית’ והיא אחראית על מתן ייצוג משפטי הולם לנאשמים וחשודים הזכאים לקבל סיוע של סניגור ציבורי, דהיינו, עורך-דין ששכרו והוצאותיו משולמים על-ידי המדינה. בין סוגי האוכלוסיה הבולטים שהסניגוריה מייצגת ניתן למנות מעוטי יכולת, קטינים ולוקים בנפשם או בשכלם. הקליניקה משלבת שיעורים עיוניים ועבודה מעשית.

במסגרת החלק העיוני נדון בדילמות עימן מתמודד הסניגור, כפי שהן עולות מהפסיקה, מהחקיקה, מהספרות המקצועית ומסרטים שונים שממחישים דילמות אלה. כמו כן נדון בתחומים של ניהול ההליך הפלילי, זכויותיהם של נאשמים וחשודים וחובות מקצועיות ואתיות של סניגורים.

במסגרת העבודה המעשית ‘מוצמד’ כל סטודנט לעורך-דין, המייצג נאשמים ועצורים בתיקים פליליים מטעם הסניגוריה הציבורית בערכאות השונות. במהלך שנת הלימודים מלווה הסטודנט את עורך-הדין ומסייע לו בעבודתו, במגוון רחב של מטלות. בין היתר, מתלווה הסטודנט אל עורך-הדין לדיונים בבית המשפט, לפגישות עם נאשמים ועם הפרקליטים וכן עוזר לו בהכנת הגנתם של חשודים ונאשמים.

סמינר המחקר עוסק במבנה מערכת המשפט הפלילית והמגבלות על יכולתה להשיג את מטרותיה. הסמינר מתמקד בהליך הפלילי בעבירות קלות. הדיונים עוסקים בהשלכות המעצר על ההליך, שיקול הדעת של התביעה, ימי הקראות, גישור שיפוטי והסדרי טיעון. 

בשנת 1995 נחקק “חוק הסניגוריה הציבורית” שמכוחו הוקמה יחידה חדשה במשרד המשפטים, האחראית על מתן ייצוג משפטי הולם לנאשמים ועצורים הזכאים לקבל סיוע של סניגור ציבורי, דהיינו, עורך-דין ששכרו והוצאותיו משולמים על-ידי המדינה. הסניגוריה הציבורית נועדה להחליף שיטה קודמת למתן סיוע משפטי בפלילים, אשר נמצאה כלוקה בחסרונות רבים.

בקליניקת הסניגוריה הציבורית ומערכת הצדק הפלילי “מוצמד” כל סטודנט לעורך-דין, המייצג נאשמים ועצורים בתיקים פליליים מטעם הסניגוריה הציבורית בערכאות השונות. במהלך שנת הלימודים מלווה הסטודנט את עורך-הדין ומסייע לו בעבודתו, במגוון רחב של מטלות. בין היתר, מתלווה הסטודנט אל עורך-הדין לדיונים בבית המשפט, לפגישות עם נאשמים ועם פרקליטים וכן עוזר לו בהכנת הגנתם של חשודים ונאשמים.

הסטודנטים כותבים דו״חות מפורטים על העבודה המעשית ועל התובנות שעלו מהתנסויותיהם ומשתתפים בשיעור עיוני שבועי.

הקליניקה הינה שנתית אך מתחילה בסמסטר ב׳ ונמשכת לסמסטר א׳ של השנה שאחריה. הקבוצה שסיימה בסוף סמסטר א׳ תש״פ מנתה 9 סטודנטים. בסמסטר ב׳ יתחיל מחזור חדש של הקליניקה, ובו 14 סטודנטים.

פרויקטים

 

בשנת 2015-2016 יזמה הקליניקה פרויקט הנוגע להבניית שיקול הדעת בענישה. תיקון 113 לחוק העונשין, התשל״ז 1977 אשר נכנס לתוקף ביום 10.7.2012 היווה מהפכה של ממש בדיני הענישה בישראל. עקרון העל שנקבע בתיקון הוא עקרון ההלימה: ״קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו״ (ס׳ 20ב לחוק). כלומר, לא עוד ״תעריפי״ ענישה כלליים, הנגזרים מפרמטרים שונים ולא מוגדרים, כי אם קביעת התייחסות הכרחית למתחם עונש הולם הנגזר מהנסיבות הקונקרטיות של כל ארוע עברייני.

הפרקטיקה שהתבססה בשטח ע״י התביעה המשטרתית, היא של טיעון לעונש על-פי מתחמי ענישה קבועים מראש לקטגוריות השונות של העבירות. כלומר, למרות שהחוק דורש כי המתחם ייקבע על-פי העבירה בנסיבותיה, התביעה המשטרתית ממשיכה לטעון לעונש על-פי המתווה הישן, שלשיטתה צריך להיגזר כמעט אך ורק על-פי סוג העבירה וחומרתה.

מטרת הפרויקט היתה לחשוף את הנהלים וההנחיות של התביעה המשטרתית על מנת שניתן יהיה לבסס טיעון לפיו בית המשפט אינו יכול להסתמך על מתחמי ענישה שמציגה התביעה המשטרתית (לפחות לא בלי בחינה מדוקדקת), שכן הם אינם מתייחסים למעשה העבירה הספציפי אשר מובא בפני בית המשפט.  

במסגרת הפרויקט פנינו לממונה על חופש המידע במשטרת ישראל ולאחר חילופי דברים קיבלנו את טבלת מתחמי הענישה, אשר כוללת מתחמי ענישה אשר בחלק מן העבירות אינם תואמים את פסיקת בית המשפט העליון בנוגע לרמת הענישה.

ניתן לצפות בטבלה.

לכתבה שהתפרסמה בנושא ב- 23.3.16.

 
הקליניקה של הסנגוריה הציבורית ביחד עם מחלקת המחקר בבית המשפט העליון עורכים השנה מחקר מקיף על ההליכים הפליליים במדינת ישראל. המחקר בוחן מדגם מייצג של כאלף וחמש מאות תיקים מכל בתי המשפט בארץ, ובוחן סוגיות כגון שיעור הסדרי הטיעון, שיעור ההליכים המסתיימים בהודאה באישומים, שיעור הזיכויים (בסעיפים מסוימים או מכל העבירות), מספר הדיונים הממוצע בתיק, שיעור התיקים המסתיימים בלא הכרעת דין (כגון חזרה מאישום או התליית הליכים עקב היעלמות הנאשם) ועוד. המחקר נועד להעניק, לראשונה בישראל, תמונת מצב כוללת ומקיפה על התנהלות ההליכים הפליליים בבתי המשפט בישראל.
 
המחקר בהנחיית  פרופ’ אורן גזל-איל.