לרשות המקומית שמור תפקיד מרכזי ונרחב בממשק שבין האזרח לשלטון. אספקת שירותי, חינוך, רווחה, תרבות, כבישים וגנים כמו גם מניעת מטרדים, שמירה על איכות הסביבה ורגולציה של עסקים ובניה, מסורים בידי השלטון המקומי. עובדה זו כשלעצמה הופכת את דיני השלטון המקומי לחשובים, מורכבים ורחבי יריעה.
למרות התפקיד הפונקציונאלי והחברתי המרכזי של השלטון המקומי, מעמדו הנורמטיבי אינו מוסדר באופן חוקתי והדין הרלוונטי אינו מצוי במסגרת חקיקתית אחודה וקוהרנטית. תחת זאת פזורים דיני הרשויות המקומיות על פני שורה ארוכה של מקורות דין שנוצרו לאורך שנים ארוכות ומתקיימים ברמות נורמטיביות שונות (חוקים, תקנות, צווים והנחיות מנהליות).
בחינת מכלול דיני הרשויות המקומיות מגלה כי הם מתאפיינים במתח חוקתי בין שתי גישות מנוגדות לכאורה. מחד גיסא, גישה הרואה ברשות המקומית כלי מנהלי מקומי המשמש כסוכן ושלוח של השלטון המרכזי בתחומים מוגדרים. מאידך גיסא, גישה הפוכה הרואה בשלטון המקומי ביטוי לדמוקרטיה מבוזרת בעלת עצמאות אינהרנטית מהשלטון המרכזי.
בקורס נעמוד על המתח בין הגישות השונות ונבחן כיצד הן משפיעות על נורמות קונקרטיות המיושמות בחקיקה ובפסיקה הנוגעת לרשויות המקומיות.
